מכתבים

מוטל שולח מכתב לאיטה ושלמה בחדרה ממקום שירותו בצבא האדום, לאחר שהאזור שלהם שוחרר. בו הוא מספר להם את כל מה שהוא יודע על שארע עם הקרובים במלחמה

 
איטה ושלמה היקרים שלי!                                                                     14.8.1944  

לפני זמן מה כתבתי לכם את המכתב הראשון,  לאחר שנים רבות של דאגה וסבל בלתי אנושי,  תחת הכיבוש הגרמני.  כיום יש לי אפשרות, לכן אני כותב לכם מכתב נוסף מבלי להמתין לתשובתכם.
אני משרת בצבא האדום של הפועלים והאיכרים החל מיום שחרורי. רחלה שלי וחנה שינביין שכבר הפכה לאשתי מתגוררות בעיר רובנו. יותר ממשפחתי וממשפחתה של חנה איש לא נשאר בחיים.  

לך, איטה היקרה, נשארו מוטל ויענקל. גם הם משרתים בצבא האדום. קיבלתי מכתב מחנה ורחל. הן נתנו לי את כתובתו של מוטל. הוא לא בחזית ונמצא במרחק של כ-200 ק"מ ממני. את הכתובת שלו אכתוב בסוף המכתב. לדוד מוישה שלך נשארו הרשל עם אשתו והילדה ויענקל. גם לאה הייתה, אך היא חלתה בטיפוס ונפטרה. יקיריי, אני מצטער שאני כותב על הכול בפשטות כזו. החיים הפכו אותנו לכאלו. אנחנו לא מפחדים עכשיו להביט לאמת בעיניים...
החיים שלי הם טובים מאוד עכשיו. אני עובד כצייר בבסיס שלי. אני מרגיש מצוין ובאופן כללי הכול נהדר. לעיתים קרובות אני מקבל מכתבים מחנה ורחל. גם הן חיות לא רע. הן עובדות.  רחל היא מנהלת חשבונות בקומיסריאט המשפטי הלאומי. גם מוטל שלך מסודר. גם הוא עובד עכשיו. הוא שומר על קשר  מכתבים עם רחל וחנה. עכשיו גם אני אוכל לשמור אתו על קשר, מקודם לא ידעתי את כתובתו. יענקל כבר נלחם, הוא כותב לחנה וללאה מהחזית.

גם יענקל קורך בצבא, אינני יודע את כתובתו כרגע. הרשל עם אשתו, אני חושב, מתגוררים בעיר רובנו  או בכפר וורקוביצ'י, אינני יודע בדיוק. קיבלתי מכתב מהעיר אומסק מהרשקה ומנדל. גם הם שומרים על קשר עם חנה ורחל.

יקיריי! סיפרתי לכם את כל מה שקורה. יותר אינני יודע דבר. אינני רוצה להיזכר בעבר המקולל. חיינו הם טרגדיה אחת גדולה ונוראית,  שלא ניתן לתאר את עוצמתה. אינני רוצה לחטט בפצעיכם וגם בפצעיי, שרק החלו להגליד. אינני יודע האם אי פעם עוד נוכל להיות מאושרים. למרות שבבית מחכה לי אחותי היקרה, והיחידה, והאוהבת והמסורה חנה, שאתה יחד עברנו דרך קשה ונלחמנו על חיינו, שם לא נהיה מאושרים.      האדמה שם ספוגה בדמם של קורבנות חפים מפשע, הורינו, האחים והאחיות היקרים לנו והאהובים מכל...
אני מסיים את מכתבי. ממתין לתשובתכם. אתם יכולים לכתוב גם בשפה העברית
שולח נשיקות מכל הלב לכם ולבנכם.
שלכם, מוטל אברמוביץ'.

כתובתו של מוטל: ברה"מ, העיר ויאזמה, דואר נע 77685-יו', קרופ מוטל מ.
כתובתו של יענקל: ברה"מ, דואר נע 68312-ד', קרופ יענקל מ.

כתובתי: ברה"מ, דואר נע 83354-ל-א-1, קרופ מ.א.
עם כולנו אתם יכולים ליצור קשר דרך חנה ורחל. הכתובות הן:

ברה"מ, רפובליקת אוקראינה הסובייטית, העיר רובנו, רח' שקולנאיה 1,נ-ק-יו, קרופ ר.א.
ברה"מ, רפובליקת אוקראינה הסובייטית, העיר רובנו, רח' קראסנוארמייסקאיה 6, משרד נוטריון, קרופ חנה נ.

אתם יכולים לכתוב גם לכפר וורקוביצ'י.


עמוד ראשון של המכתב המקורי כפי שהשתמר
אצל איטה ושלמה לין בחדרה
שני עמודים נוספים מן המכתב המקורי




בינואר 1945 שולחת רחל אחותו של מוטל מכתב לאיטה לין בת דודה בחדרה  ובו היא מפרטת מה קרה לבני משפחה.


איטה היקרה,                                                                                               10.1.45
כותבת לך קרובת משפחתך, קרופ רחלה. קיבלתי את מכתבייך מהתאריכים 10.4 ו-15.7. לאחר המכתבים הראשונים שכתבה לך לאה קורך היא חלתה בטיפוס ונפטרה. מדובר בצער רב. היא עברה כל כך הרבה, וסופה היה כל כך מר. איטה היקרה שלי, מכל משפחתנו נשארו רק אחייך מוטל ויענקל, אני, אחי מוטל, אשתו חנה שינביין, קורכובה הרש עם אשתו ויענקל שלו. רק אתמול גיליתי שעטיה בחיים. הכתובת שלה היא: רפובליקת קירגיזיה הסובייטית, העיר פרונזה, רח' וורושילובה 38, שוצ'ינסקי מ.מ., עבור אתי.
אני שומרת על קשר רציף עם האחים שלך. יענקל נמצא בחזית והכתובת שלו היא: דואר נע 20629, קרופ יענקל. ממוטל שלך כבר מזמן לא קיבלתי מכתבים, לכן איני מוסרת לך את הכתובת שלו. למכתב זה אצרף מכתב אחד מיענקל. כתובתו של מוטל שלי היא: דואר נע 83354-ט', קרופ מ.א. הוא בצבא. אמו של שלמה ואחותו רחל נהרגו. אפרט במכתב.
רחל.

הגלויה של רחל לשלמה ואיטה לין
עם דיווח מהמלחמה מי נשאר ומי נפטר
 
מוטל שולח מכתב לאיטה ושלמה לין בישראל מהתקופה בה שירת בצבא האדום בשלהי מלחמת העולם השנייה. הוא מספר להם על כך שהוא כרגע צייר, וגם על ביקורה של רחל אחותו, ולאחר-מכן ביקורה של חנה.  כל זאת בתקופה שחנה ורחל נמצאות ברובנה, עובדות ושולחות כסף כעזרה גם לו, וגם לקרובים אחרים עמם יש קשר:
 

6.2.1945

 

איטה ושלמה היקרים שלי,

רק היום, לאחר המתנה ארוכה, קיבלתי מכם את המכתב הראשון שעליו אני מודה לכם מקרב ליבי.

היום קיבלתי שני מכתבים מיאשה. הוא חי ובריא, למרות שמכתביו נשלחו מבית חולים. איטה יקרה, עלי לספר לך שבערך בחודש יולי יאשה נפצע קל ברקמות הרכות של הלחי. הוא שהה תקופה מסוימת בבית החולים, התאושש וחזר לחזית להילחם באויב השנוא ולנקום את דמם של יקירינו. ב-23 בדצמבר הוא שוב נפצע קלות מרסיסים בצד הימני של בית החזה וקיבל שריטות קלות בידו וברגלו. כעת הוא נמצא בבית החולים, דואר נע מספר 47743, משם אני מקבל את מכתביו. יקירתי, אל תדאגי לו, הוא כבר התאושש. אני, רחל וחנה שומרים אתו על קשר רציף. רחל וחנה שולחות לו לעיתים קרובות כסף, אך לצערי הכסף חוזר מכיוון שהכתובות שלו משתנות כל הזמן ועד שהכסף מגיע ליעד, הוא כבר לא שם.

ממוטל בתקופה אחרונה אין כל ידיעות. באופן כללי הוא לא כתב הרבה. פעם עברו 4 חודשים עד ששמענו ממנו, וכבר חשבנו שהוא נהרג. פתאום רחל וחנה קיבלו ממנו מספר מכתבים, ולאחר מכן הקשר שוב נותק. מכתביו האחרונים היו מתאריך 28.11.44. אך אנחנו מקווים שהוא בחיים. אחרת כבר היו מודיעים לחנה ורחל. גם לו הן שלחו מספר פעמים כסף, אך גם הוא חזר.

בקשר אלי, ברור לכם, שמכיוון שאני נמצא כל הזמן בעורף ובאותו מקום, אני במצב טוב. כל התקופה הזו, כלומר במשך 11 חודשים, אני עובד כצייר בבסיס הצבאי. בתקופה הזו רחל ביקרה אותי פעם אחת והייתה אצלי מה-13 ועד ה-21.11.44. לאחר מכן, ב-6 לחודש הגיעה חנה, ושהתה אצלי עד 25.1.45. ב-21.1, לפני עזיבתה, קיבלתי את המכתב הראשון מיאשה מבית החולים ומיד שלחנו לו כסף לכתובת החדשה. החיים שלי טובים, רק מצפה בקוצר רוח לסיום המלחמה ומייחל לכך שמוטל ויאשה יישארו בחיים.

חנה ורחל חיות לא רע. חנה עובדת כמזכירה רושמת במשרד נוטריוני בעיר רובנו, ורחל עובדת כמבקרת חשבונות של בתי משפט במחוז רובנו.

הן גיבורות עכשיו... גם לי הן שולחות לעיתים קרובות כסף ותומכות בי. כולנו בריאים ושומרים כמובן על קשר רציף.

שלמה מבקש שאכתוב לו על אימא ואחות. אך כפי שאתם יודעים, לצערי אין לי מה לכתוב. זו עובדה כואבת שאי אפשר להכחיש. אותו דבר גם עם משפחת שויכם.

כמעט כל היהודים ששרדו את הגרמנים עוזבים לפולין. אך חנה ורחל אינן נוסעות מכיוון שאנחנו, הגברים, בצבא.

זה כמעט כל מה שני יכול לספר לכם, יקיריי.

אני מתפלא מדוע לא כתבתם במכתבכם שום דבר על חייכם. אנא ספרו על חייכם בהרחבה במכתבים הבאים.

אני מתנצל שכתבתי לכם 2 מכתבים בלבד בכל התקופה הזו. לא האמנתי שהמכתב שלי יגיע ושאקבל תשובה. עכשיו אכתוב לעיתים קרובות יותר מבלי להמתין לתשובתכם למכתב זה. הייתי רוצה לקרוא אותו כשאהיה כבר בבית...

שלמה גולדנברג התחתן עם חנה טרויב. מוטל ברנשטיין עם טניה גולדנברג. גם אלקה ספיר ושיינה פינקל נישאו.

אל תדאגו להרשל קורך. אינני יודע היכן נמצא עכשיו יענקל קורך. גם הוא כבר נפצע.

יקיריי, כתבתי לכם את כל האמת ולא הסתרתי דבר. תכתבו לעיתים קרובות לחנה ורחל. הכתובת שהן היא: ברית המועצות, רפובליקת אוקראינה הסובייטית, העיר רובנו, רח' קרסנוארמייסקאיה מס' 6, קרופ ח.א.

הכתובת שלי היא: ברית המועצות, דואר נע מס' 83354 ד', קרופ.

אנא היו רגועים ואל תאבדו תקווה. אני מקווה שהכול ייגמר בשלום. אני מאחל לכם כל טוב ושולח נשיקות לבביות לכם ולבן הקטן שלכם.

אני ממתין למכתביכם העתידיים.
במסירות תמידית,

שלכם, מוטל.

 
 
 
 

 
כאשר מוטל מגיע לאיטליה ההתרגשות גדולה.  חנה חברתו חיכתה לו נרגשת, רחל אחותו הייתה מאושרת לראות אותו שוב.  מוטל כותב מכתב ראשון מאיטליה לאיטה ושלמה בישראל, חדרה. גם חנה מוסיפה דברים ורחל מצטרפת.
 
 
יקירי איטה ושלמה  שלום רב לכם!                                   19.09.1945

לא תאמינו אולי למראה עיניכם כשתראו שמכתבי מאיטליה. אבל זו עובדה. כבר שלושה ימים שאני יחד עם חנה ורחל וחתנה (כפי שכבר ודאי הודיע לכם).

לאחר קשיים רבים הצליח לי להשתחרר... ואחרי חודש  וחצי של נסיעה ונדודים כמעט בכל מדינות מרכז אירופה בחיפוש אחרי יקירותיי, פגשתי אותן.

היום בו נפגשנו היה היום הראשון של אושר בחיינו הטרגיים לאחר שנים איומות של סבל לא יתואר.  עד שעזבתי את ר.ד.ה ב- 3.8 הייתי בקשר הדוק עם יעקב. היינו באופן קבוע וסיסטמאטי כותבים זה לזה.  קיבלתי ממנו מכתב ממש לפני נסיעתי, וממנו נודעה לי כתובתו החדשה.  הוא נמצא באסטוניה, בריא וחזק, הפציעות מהן סבל במלחמה לא פגעו כלל בבריאותו.  הוא כל הזמן היה בקשר עם הדודה איטה. היא כבר כמדומני בלנינגראד. בלי להסתכל על כך שהיא הציעה לו לאחר השחרור שהוא יבוא אליה, אני בכל מכתב ביקשתי שדרכו תהיה רק אליכם.  יקיריי, בכל האמצעים אני גם מסרתי לו מכל מה שצריך ולימדתי אותו את כל מה שצריך לדעת. נתתי לו רשימה של מה שהוא צריך לעשות כדי שהוא יוכל להיות אתנו.  אני מבהיר שהכול רשמי ולגאלי.

יקיריי,  עשיתי  כל מה שהיה ביכולתי ואם תהיה ליעקב רק קצת אנרגיה, אני מקווה שהוא יצליח להגיע למה שאני הגעתי.  תקוותי העמוקה ביותר שבמהרה נהיה כולנו אתכם, מהיכן שאיש לא יוכל לעולם לגרש.

אני מודה לכם מאוד יקירי שכל כך התעניינתם והשתדלתם לעזור לחנה ולרחל. אני מרגיש את אהבת האחים, והנאמנות שלכם ואני מאושר שיש לנו אתכם. 

אתמול חנה קיבלה מכתב מהדוד שלה זלמן שינביין מתל-אביב. הוא כותב שהוא פועל ככל יכולתו כדי שכמה שיותר מהר נגיע לארץ. 

בימים הקרובים נעבור למחנה אחר באיטליה עדיין לא ידוע לנו לאן.  נכתוב לכם מיד מהמקום החדש ונמסור לכם את כתובתנו.  בתקווה שבמהרה נבוא לארצנו. אנחנו שמחים ולא מרגישים בחוסר הנורמליות ובקשיים של חיינו כעת.  

בימים אלה תקוותנו העיקרית היא שיעקב יגיע אלינו כמה שיותר מהר או שנפגוש אותו אצלכם.

מאחל לכם שהשנה החדשה תביא לכם רוב אושר ושתזכו לראות אותנו בונים בית חדש לאחר חורבננו הגדול. 
נשיקות לכם ולבנכם

הערצליך הערצליך


רחל כותבת לאיטה ושלמה באותו  תאריך באותו  מכתב.

איטה ושלמה יקרים
כפי שאתם רואים אלוהים עזר לנו, אנחנו שוב ביחד. איך האושר מגיע כשלא מצפים לו. אני מקווה שבמהרה ניפגש כולנו אצלכם.  כפי שאתם רואים ממכתבו של מוטל יקירי, יעקב, תודה לאל, בריא, ובמוקדם יותר מאשר מאוחר הוא יהיה אתנו.

איטה יקירתי, אל תחשבי שכל כך קשה לבוא. מהרשל ומנדל אני יכולה לכתוב לכם את מה שחנה סיפרה לי, שהם בריאים.  הרשל היה חולה אך במכתבו האחרון הוא כתב שהוא כבר בריא. מוטל מספר שכל התושבים הזרים עוזבים את רוסיה וחוזרים לבתיהם וכך הרשל ומנדל יגיעו אליכם. 
אצלנו אין חדשות נוספות. אנחנו נוסעים כעת ממודנה הלאה. אני מקווה שנתראה במהרה. תודה לכם על דאגתכם, אנחנו חשים היטב שאתם מחכים לנו בקוצר רוח. אנחנו מרגישים שיש לנו בית שני. תהיו בריאים. מאחלת לכם שנה מאושרת.  שיתחיל הטוב, עבורנו הפליטים, לאחר כל כך הרבה צרות.

נשיקות לכם ולבנכם. חתני מברך אתכם.

 חנה כותבת באותו מכתב:

יקירי איטה ושלמה,
כפי שאתם רואים יש לי קצת מזל. שלחו לי באופן מקרי אורח שכזה. כך ילדים, כעת אני יכולה לומר לכם שאני מאושרת.  כי אף אחד לא ידע כמה אומללה הייתי. לא ידעתי כיצד תיפתר הבעיה שלי.  כעת אני יכולה ברוגע לחכות לישועתנו.

אתמול קיבלתי מכתב מהדוד שלי, הוא מבטיח לעזור כדי שנהיה כמה שיותר מהר אתכם.  איטה, מיד כשתקבלו את המכתב, אני מבקשת שתודיעי לו על מוטל. אני כותבת אליו גם. 
לגבי יעקב, מוטל כבר כתב לך ואני מקווה,  שכאשר אנחנו נוכל לנסוע אליכם,  גם הוא כבר יגיע.
אני מסיימת ומאחלת לכם שנה מאושרת, ושבמהרה ניפגש אתכם. 

נשיקות לכם והרבה נשיקות לפופסיקל. דרישת שלום לכל המכירים.

 
 
 
 
שנה טובה בגלויה שנשלחה מורקוביץ' שבפולין אל זלמן שינביין בפלשתינה
נשלחה ע"י מנחם שינביין אביה של חנה קרופ לבית שינביין  
 
 
 
 
 
חנה כותבת ברוסית לאיטה ושלמה מרובנו :
20.3.45
איטה ושלמה היקרים שלי!
קיבלתי היום את מכתבכם מתאריך 22.12.44 ואני מודה לכם מאוד על תשומת הלב. יקיריי! אני ורעיה שלחנו לכם כבר מכתבים רבים שבהם תיארנו עד כמה שניתן היה את הצער הגדול שלנו. אין הרבה מה לכתוב בנושא, זו עובדה נתונה – לא נראה יותר את הורינו, אחיותינו, אחינו היקרים ואת קרובינו באופן כללי. פרטים בנוגע לאיך זה קרה, איך הם נלקחו מאתנו – זה סיפור כואב מאוד, סיפור של אלף לילה ולילה. מי שלא ראה זאת בעיניו פשוט לא יאמין. יעברו שנים רבות ואנשים יספרו סיפורים שונים על מה שקרה. ואז מישהו יגיד שזו בכלל אגדה מכיוון שקשה מאוד להאמין שבעולם מפותח ותרבותי יכולה להתקיים ברבריות כזו, בנדיטיזם שכזה. אבל אנחנו לא שותקים, אחינו נוקמים בהם עכשיו בשטח שלהם.
 

אין תגובות:

פרסום תגובה