חנה ומרדכי קרופ ז"ל
הנאהבים והנעימים - בחייהם ובמותם לא נפרדו
הנאהבים והנעימים - בחייהם ובמותם לא נפרדו
נפטרו בזה אחר זה תוך 3 חודשים
מרדכי - י"א באב תשע"א 11.08.2011
חנה - י"ט בחשון תשע"ב 16.11.2011
אלה פני הדברים / ציפי קרליץ
פעם ראשונה בלי אבא אתנו בערב שבת ובשבת, פעם
ראשונה בכל חג וחג, פעם ראשונה בלי דמי חנוכה לנכדים ולנינים, פעם ראשונה בלי
אפיקומן של סבא מרדכי. אין יותר סיפורים על וורקוביץ ועל הצבא האדום . כי אלה פני
הדברים, אנחנו נותרנו עם הזיכרונות. ואותם אנחנו נוצרים בליבנו ומחיים מדי יום
בדיבורנו - אבא היה אומר ודאי, אבא היה אומר על כך ושוב שוב חוזרים וקוראים את סיפורו המופלא
סיפור של גבורה, תושייה ואומץ ומעל הכול סיפור אהבה.
וכמה
סמלי שקבענו להיפגש כאן היום בט"ו באב. כי עיקר סיפור החיים של ההורים שלנו
הוא סיפור של אהבה גדולה אהבה שנמשכה יותר מ 66 שנים ואם חושבים על כך זו אהבה של
70 שנה.
אבא
ואימא שלנו סמל ודוגמא לזוגיות, לצניעות ולהסתפקות במועט עברה עלינו שנה קשה
בלעדיכם, בלי המילים הטובות שלך אבא, בלי החיבוק, בלי הנשיקה החמה בלי ששמענו אותך
קורא לאימא: מאמוניו (אמא'לה)!, והיא עונה לך "וועס
וילסטא טאטוניו ( מה אתה רוצה אבא'לה) ... "
נשארו לנו רק זיכרונות, טובים וחמים.
וגעגוע עמוק וכואב.
אבא שלנו, מרדכי קרופ ז"ל
מאת: ציפי
קרליץ וטלאור (טובה) סלע
מוכשר, מצליח ומצטיין מאוד בלימודים היה, חסון
בגופו ובנפשו, ציוני נלהב עם תכניות לעתיד מזהיר.
כשבאו ימים רעים וקשים על עם ישראל, על העיירה
ועל משפחתו, החליט לשרוד!
הוא ניצל בזכות
תושייתו הגדולה ואומץ לבו ובזכותו ניצלו גם חברתו חנה, תיבדל לחיים ארוכים - אמא
שלנו - ואחותו רחל ז"ל, דודתנו
היחידה. יחד הם שרדו ימים קשים, בקור
נוראי, בשלג, בחום הקיץ, בגיטו, במתבנים, ביערות, בשדות ומתחת לאדמה, שמונה עשר
חודשים של רעב, צמא, אימה ופחד.
עם כיבוש האזור ע"י הרוסים התגייס מוטל לצבא
האדום בשאיפה לנקום בגרמנים את נקמת דם הוריו וכל היקרים לו שנרצחו.
לאחר שנה וחצי של שירות, העז לערוק מהצבא
האדום המהולל ויצא למסע בן 4000
ק"מ כדי לחפש את חנה חברתו ואחותו רחל שהקשר איתן אבד. הוא נסע ממדינה למדינה ממחנה
פליטים אחד למשנהו, בדרך הצטרף לשורות "הבריחה" והוביל קבוצות פליטים
מעבר לגבול. עד שמצא את חנה באיטליה, לשם הגיעה יחד עם רחל אחותו.
הם נישאו במחנה
הפליטים במודנה, משם הועברו למחנה פליטים בדרום איטליה. עם קום המדינה עלו לארץ
באוניה רעועה וכאן הקימו בעמל רב בית לתפארת. בית שיש בו ילדים, נכדים, נינים, בית
שכולו חום ואהבה .
אבא הרבה לספר על
ילדותו, לימודיו, הפעילות בתנועת הנוער הציונית, הצבא האדום וגם על הגיטו, היער
והצ'כים אצלם התחבאו. על הזוועות, האימה והפחד למדנו רק כשקראנו את הספר שכתב.
אבא עבד כל השנים
בשירות הבולאי ולימים היה לממונה על ייצור והפקת הבולים של מדינת ישראל, תפקיד
אותו מילא בכישרון רב. הוא היה צלם מחונן והנציח
את כול האירועים המשפחתיים. ידי הזהב שלו תיקנו כל תקלה, הדביקו כל שבר, בנו
מכונות והתקינו תחפושות. עם יציאתו לפנסיה התגלה גם כישרון הציור המופלא שלו.
במשך חודשים כתב
בכישרון ביטוי עשיר ובשפה עברית רהוטה ומדוייקת, את הספר "בין יאוש לתקווה", והשאיר
מזכרת לדורי דורות. בספר החשוב הזה סיפר על העיירה ועל יהודיה וגילה את סיפור
ההישרדות המופלא שלו ושל חנה ורחל ואת המאורעות הנוראים שחווו. בכישרון נדיר כתב
ספר השוזר את סיפור ההיסטוריה של הימים הקשים ההם יחד עם סיפור האהבה שלו ושל רעייתו
אותה הכיר מיום שנולדה.
אבא היה פעיל בארגון יוצאי ורקוביץ ואוזירן,
דאג לקיום האזכרות, להקמת המצבה בבית-העלמין בחולון, המנציחה את שתי הקהילות שחרבו
ובשנת 1993 אירגן את המסע של בני דורו ששרדו, יחד עם בני הדור השני והשלישי שהיו
סקרנים לראות ולשמוע ויצאו לגלות מה נותר בוורקוביץ ואוזיראן .
כשהגיעו גלי העליה מברית המועצות קיבץ סביבו
שכנים עולים חדשים ולימד עברית, תנ"ך וידיעת הארץ . כל מי שהכיר אותו , מי
ששוחח איתו התאהב בו מיד. היו בו אורך רוח וענווה אין קץ , צניעות וטוב לב. תמיד ידע
לספר בדיחה, לעודד, להגיד מילה טובה של נחמה.
בדרכו השקטה
והאופטימית ניתב הכול בדרכי שלום, בסבלנות ובאהבה.
כשכהו עיניו ושוב לא יכול היה לכתוב ולקרוא,
ביקש מאיתנו שנמשיך את פועלו להנצחת יקיריו ובני העיירה.
אשרינו שאבא זכה להגשים את תקוותו וזכה לחיות
חיים ארוכים ומלאים.
הוא זכה לחיות עד גיל 92 נשוי לאמא- חנה 66 שנים
בהם חיו כמו זוג יונים. אנחנו זכינו לגדול
בחממה בה גם כשבגרנו, היינו הילדות הקטנות של אבא, ששומר עלינו ודואג לנו, לנכדים
לנינים, ולמשפחה כולה.
במוצאי השבת האחרונה,
לפני שאיבד את הכרתו, היינו כולנו סביבו במסיבת יום הולדת לנכד אייל . הוא ישב בכורסתו,
שלוב ידיים עם אמא, נישק וחיבק כל אחד ואחד מאתנו. זה הזיכרון שנישא, בו נתנחם ולנצח נתגעגע.
 |
11 ימים לפני פטירתו של אבא - אמא ואבא אוחזים ידיים כתמיד
במפגש שהתברר כאחרון של כל בני המשפחה יחד לרגל יום ההולדת של אייל
|
אבא היקר שלי! / טלאור (טובה) סלע
את אמא - אתה אבד
הקשר עת היית בצבא האדום, חיפשת לאחר המלחמה ונסעת ממדינה למדינה ממחנה פליטים אחד
למשנהו, עד שרצה השם ומצאת אותה באיטליה במחנה פליטים, יחד עם אחותך, ושם התחתנתם
והבאתם לעולם את ציפי. עליתם לארץ עם קום המדינה, בדרך לא דרך והקמתם בעמל רב בית
לתפארת.
בית שיש בו ילדים,
נכדים, נינים, בית שיש בו חום ואהבה.
עבדת קשה בשירות
הבולאי כממונה על ייצור בולים תפקיד אותו מילאת בכישרון רב, היית צלם והנצחת את
כול האירועים המשפחתיים , ועם יציאתך לפנסיה התגלה גם כישרון הציור המופלא שלך. כל
מה שקשור לעבודות בית - אתה עשית עבור כולנו: נגרות, חשמל, התקנות, תחפושות
לפורים, בכל הייתה ידך. לא היינו זקוקים לבעלי מקצוע – היה לך כישרון נדיר
ויצירתיות מתמדת. כל דבר פתרת בעצמך.
לימים כתבת את הספר
"בין ייאוש לתקווה". במשך חודשים כתבת בכישרון ביטוי עשיר ובשפה עברית
רהוטה ומדויקת, תיקנת, עשית הגהה והשארת מזכרת לדורי דורות. בספר החשוב הזה סיפרת
את סיפור ההישרדות המופלא שלכם ואת המאורעות הנוראים שחוויתם. בכישרון נדיר כתבת
ספר השוזר את סיפור ההיסטוריה של הימים הקשים האלו יחד עם סיפור האהבה שלך ושל אמא
אותה אתה מכיר מיום שנולדה שנתיים אחריך.
מי שהכיר אותך , מי
ששוחח אתך התאהב בך מיד. היו בך אורך רוח וענווה אין קץ , צנוע וטוב לב. תמיד
עודדת וידעת להגיד מילה טובה של נחמה.
אהבת את אימא מאד
ומעולם ותמיד רצית רק מה שאימא רוצה ואומרת.
דאגתך לנו ולאימא הייתה
מעל לכול ורק רצית שיהיה לנו טוב. זה היה לך הכי חשוב.
אני בוחרת לזכור אותך
שלוב ידיים עם אימא במוצאי שבת האחרון בה חגגנו יום הולדת לאייל וכולנו היינו סביבך
ואתה היית אתנו כמה שיכולת וזה שימח אותנו.
אני מודה לך על כל
השנים שליווית אותי כסמל ומופת לאהבה ושלום.
תהא מנוחתך שלמה בגן
עדן!
אימא יקרה!
טלאור (טובה) סלע בהלווייתה של חנה קרופ
אנחנו , אימא יקרה רצינו שתישארי אתנו עוד קצת, שנספיק להינות ממך, מטובך, מאהבתך ומפינוקיך.
רצונך אמא, היה חזק מרצוננו!!!! עובדה.
אני בליבי ייחלתי תמיד שאם צריך, שיקח
אתכם יחד , כי לא יכולתי לדמיין איך זה יהיה אחד בלי השני. ואני מודה לקדוש ברוך
הוא שנתן לנו את הזמן הקצר להיות אתך לבד אבל הקשיב לליבך והחזיר אותך למי שאהבה
נפשך, להיות יחד לעולמים.
איך אפשר להצטער על שכך? איך אפשר
לבכות? כולנו מבינים שזה נכון, כולנו יודעים שמקומך ליד אבא, תמיד!
כבר שלשום במשך כל היממה התחילו ההודעות
על בואך במלכות שמים. ברקים ורעמים קרעו את
השמים וגשם ירד , שטף וניקה את הדרכים. כולם התכוננו לבואך במלכות של מעלה, בואי
בואי כלה, בואי בואי חנה!
ואיזה גשם היום? כמה בוכים כולם ? דמעות
של צער על לכתך, ודמעות של שמחה. שמחה על
איחוד מחדש של אבא ואמא אהובים כל כך.
ישבנו לידך בבית החולים שישה ימים
תמימים ולילות, מתבוננים בך וסופרים כל נשימה, נפרדים לאט, מסתגלים למחשבה ובוהים
בתדהמה בנשימתך ההולכת וכלה, כלה ומתרחקת מאתנו אט, אט. נתת לנו זמן להבין, נתת
לנו זמן להיפרד.
לא פעם התחננת אל אבינו שבשמים שייקח
אותך אליו, התגעגעת נורא להורייך צפורה ומנחם ואל אחיותיך סוניה ומלכה ולחבריך השם
יקום דמם – כולם , כולם נספו באכזריות בשואה.
בשלושת החודשים האחרונים העמיק החור
בליבך והוא נשבר כליל עת הלך אבא לעולמו ולא עמד לך עוד כוח להמשיך.
לא רצית לחיות בלעדיו וביקשת את נפשך
למות. אף שהיית מוקפת בילדיך, נכדיך וניניך וקרובי משפחה ובמרי שטיפלה בך במסירות
אין קץ ובאנה שהרעיפה עליך אהבה, שירה שדיברה על ליבך וחברות שכנות שבאו לבקר, בכל
אלה לא היה לך נחמה .
למי שבאמת ידע את ליבך , למי שהכיר אותך
– בליבך היה בור ענק, חור שחור ששום דבר לא יכול היה למלא , כאב עצום שכב בלב הזה
, יגון וייסורים אין קץ. מעולם לא התגברת
על מאורעות השואה הארורה, מעולם לא באמת יצאת מורקוביץ' עיירת הולדתך, בליבך פנימה
וגם בעל פה אמרת לנו ואנו יודעים, שאף פעם, אף פעם לא סלחת לעצמך על כי את היחידה
נשארת בחיים ומאחור נותרו אהוביך. חיית עם רגשות אשמה , בתמימותך הרבה , כאילו שאת
יכולת לעשות משהו? אשמה על ששרדת את הנורא
מכל ונותרת בחיים והם לא.
אימא , הלא ידעת שאלוהים בחר בך??!!!!!
בחר בך להקים את דור ההמשך יחד עם אבא, כי אתם הייתם מיוחדים כל כך. ואיזו משפחה לתפארת הקמתם אל אף ולמרות
הכול!!!!!!!
את היית טובה ורחמנית, נעימה, מטופחת, מארחת
למופת, בשלנית מעולה, מצחיקה וחדת עין, לא נסתרו ממך דברים, הקדמת להכין לפני
שנבקש, סעדת אותנו במסירות, טיפלת בנו ודאגת לנו מאד, אפילו שמרת כמו בקופסה עם
צמר גפן , עזרת לנו לגדל את ילדינו – נכדייך, ונינייך, התעניינת כל יום בכולם ורצית
רק את טובתנו . את היית אימא וסבתא נהדרת, לך גילו הנכדים סודות ודברים כי הם סמכו עליך ואהבו לשמוע אותך.
אבל איך לא אגיד את האמת? הרבית לקטר ולהתלונן ואני תמיד ידעתי שזה רק
כי באמת חיית בגיהנום פרטי משלך. לא יכולת להינות מאור השמש מבלי לחשוב על מי
שקבור מתחת לאדמה - זה לא הסתדר לך. יחד עם זאת האמנת בקדוש ברוך הוא, כמו שידעת
מבית הוריך ורצית למלא את המצוות והחוקים כמו שלמדת מאמך ומאביך. היה לך דיבור עם אלוהים בכית לו , דיברת,
התחננת. לאחרונה הוא היה מאד קשוב לליבך, זעקתך הגיע עד השמים. גם אנחנו שמענו
אותה ולא יכולנו להושיע.
מאז שאבא איבד תקופת מה את עיקבותיך,
לאחר שניצלתם מאימי התופת, עת גוייס לצבא האדם ואת המשכת בנדודיך עם הפליטים ממחנה
למחנה- מאז שמצא אותך באיטליה בדרך נס – שוב לא נפרדתם לעולם .
באשר הלך – הלכת ובאשר היית – היה עמך. התייעצתם והחלטתם כל דבר יחדיו.
שלושה חודשים בלבד מאז הלך אבא לעולמו
וליבך לא עמד לך עוד. לא מצאת מנוח והצדקה לחייך . למעשה, בזכות תושייתו של אבא ניצלת. חיית בהרגשה שאת חבה לו את חייך- מסורה, חמה ,
אוהבת, דואגת לכל מחסורו, הוא היה התינוק שלך, טיפלת בו כמו אם, אחות, רעיה ובת.
הוא היה כל עולמך מלבדנו ,אבל את חיית למענו.
מרגע שהלך שוב לא היתה לך סיבה לחיות אף
שיש לך אוהבים רבים סביבך. רצית רק את אבא – בן טיפוחיך.
געגועיך הכריעו את גופך ותם סבלך!
אמא יקרה!
אני יודעת , שלמה ובטוחה שכל החיים שלנו
עשינו עבורך כל מה שידענו, וכל מה שיכולנו כדי לשמח אותך, לרצות אותך, לפנק אותך, לקנות
לך, להיטיב עימך ולהביא לליבך מזור, שמחה ונחמה. יחד עם זאת - מעולם לא השליתי את עצמי-
אני יודעת שזה לא עזר , זה לא היה מספיק,
כי שום דבר באמת לא יכול היה לעזור. החוויות הקשות שעברת, האובדנים שאיבדת ועכשיו
אבא, כמה עוד יכול לסבול לב אחד? אפילו
שהגוף היה חזק ונילחם כמו שאמר הרופא .
אז עכשיו אני רגועה , עכשיו אני יודעת
שדי, שאת לא סובלת. נגמרו העצב והצער
והשכול והיתמות שלך - נגאלת מייסוריך לעד
ואני מכבדת את בחירתך מעומק הלב העצוב שלי. אני שלמה עם כל מעשי כי אני יודעת
שעשיתי עבורך כל מה שיכולתי וכל מה שידעתי והבנתי תמיד. אני מבקשת ממך לשמור עלי
מלמעלה יחד עם אבא וללוות אותי בחיי כמו שעשיתם על פני האדמה. שמרו על ילדי שמרו
על משפחתנו.
לילדי היקרים ולילדי אחותי אני רוצה
לאמר כמה מילים של נחמה.
ילדים טובים יש לנו וזה מזל וברכה . אך
מה הפלא? עם סבא וסבתא שכאלה, עם סיפור חיים שסופר שוב ושוב ושוב? ועם האהבה הרבה
שהורעפה עליכם מיום שנולדתם.
אתם זכיתם בזכות גדולה ולגמרי לא מובנת
מאליה בסבים וסבתות משני הצדדים.
לצערי ילדי, בתוך 3 חודשים נעלם מוסד הסבאות מעולמכם
באחת ,שכן איבדתם גם את סבכם מצד אביכם לפני כמעט שבוע.
זכרו שאתם קבלתם אהבה, מתנות, פינוקים
ותשומת לב למכביר עד גיל מאוחר. גיל שבו אתם יכולים לעכל את האובדן ולהתייחס איליו
ממקום בוגר. לי ולציפי אין מושג מה זה סבא וסבתא, איך זה נראה? איך זה נשמע? מה זה
נותן? גדלנו בחסר עצום . זכרו תמיד כמה מבורכים אתם!
ציפי ואני נתנחם בעובדה שהורינו היקרים
זכו לגיל מופלג, לשיבה טובה, ראו נכדים ונינים וזכו לשמחות . הורינו היקרים הקימו
דור לתפארת ומשפחה שתנצור לעד את זיכרון המשפחה שלא הייתה לנו אך שמענו עליה כל
יום.
אימא!
אני רוצה שתדעי שאהבתי אותך הכי הרבה
שיכולתי וידעתי, שאת תחסרי לי מאד אבל אני מאושרת ושקטה כי חברת סוף סוף להורייך ,
אחיותייך, חברייך ולאבא היקר שלנו. אני יודעת שמותר לי היום להיות מאושרת כי ראיתי
אותך ברגעיך האחרונים רגועה, שלווה ושלמה , מתוקה ונינוחה עד אין קץ וידעתי כי באת
אל המנוחה והנחלה!
יהי זיכרך ברוך אהובה שלי – אמא יקרה!
 |
| המצבות על קבריהם של חנה ומוטל קרופ בבית העלמין ירקון |
 |
| ציפי קרליץ וטלאור (טובה) סלע עם מרי המטפלת של חנה ומוטל קרופ שבאה להיפרד לפני יציאתה מהארץ |
יש לכם עוד תמונות מווארקוביץ?
השבמחק