הבולאי

מרדכי התקבל לעבודה כמחסנאי ב"שרות הבולאי", בשדרות ירושלים ביפו. עד מהרה התבלט ביכולותיו המקצועיות והחל להתקדם לתפקידים בהם יכול היה לבטא את כישוריו. בשנים הראשונות קיבלו עובדי השרות הבולאי אפשרות לעבודה נוספת בבית, תמורת תשלום שעות נוספות, בהדבקת בולים על מעטפות היום הראשון. מרדכי היה מגיע הביתה עם חבילות של בולים ומעטפות וכל המשפחה נרתמה לעבודה בסרט נע. כדי לייעל את העבודה הוא המציא מכשירי ייעול: לתלישת הבולים, להרטבת גב הבול, ולהדבקה על המעטפה. בשנת 1965 נשלח ע"י "השרות הבולאי" למסע לימודים במדינות אירופה ובארצות-הברית. מרדכי עבר תפקידים שונים בשרות הבולאי, עד שהתמנה לממונה על ייצור הבולים של מדינת ישראל. תפקיד אותו מילא עד פרישתו בשנת 1984 אחרי שלושים וחמש שנות עבודה.

שלט על דלתו של מרדכי קרופ ב"שרות הבולאי"

מרדכי קרופ באחד האירועים ב"שרות הבולאי" עם העיתונאי שלמה שמגר שכתב טור על בולים ובולאות

אנשי השירות הבולאי עם ראש הממשלה לוי אשכול - מרדכי במרכז.
ביום ההופעה של בולי הניצחון בעקבות מלחמת ששת הימים 06.08.1967

מרדכי נהנה מעבודתו עם אנשי השירות הבולאי ביום ההופעה של בולי שאגאל.
ביום ההופעה של בול "דוד המלך" שעיצב מארק שאגאל. מרדכי עיצב את מעטפת היום הראשון

בתמונה עם האמן מארק שאגאל משמאל ושר הדואר ישראל ישעיהו שנת 1969

מרדכי קרופ ראשון מימין עם אנשי השרות הבולאי במדפיס הממשלתי
עם שר הדואר מרדכי ציפורי (ראשון משמאל) בשנות השמונים

מרדכי קרופ בשירות הבולאי עם אחד האומנים

בבסיס חיל האוויר עם אנשי השרות הבולאי

טיסה של אנשי השירות הבולאי לבסיס חיל האוויר

טיסה לבסיס חיל האוויר

מרדכי קרופ עם מאיר וייסגלס במכון וייצמן

ב 9 בדצמבר 1968 היום בו נולדה עינת - ביתם הבכורה של ציפי ואברהם קרליץ, נכדתם של מרדכי וחנה.
חבריו של מרדכי בשירות הבולאי הנפיקו את מעטפת היום הראשון לסבאות

בתפקידו כממונה על יצור הבולים, התאפשר למרדכי קרופ גם לעצב כמה בולים, ובכך הגשים את כישוריו וכשרונו בצילום פורטרטים ובהכנתם לדפוס. בשנות השישים העבודה נעשתה ידנית, ללא האפשרויות הטכנולוגיות שקיימות היום. שעות של ריטוש ועיבוד כל פרט בתמונה. מרדכי קרופ שהיה מנהל מחלקת תכנון וייצור בולים, היה מעורב בעיצוב בולים וכן בעיצוב מעטפות היום הראשון לבולים. כאשר אין אזכור של המעצב בקטלוג הבולים הרשמי של השירות הבולאי, פירושו של דבר שאנשי המחלקה עיצבו את הבולים, ונותרו אלמונים...
על פי תחקיר מקיף משנת 2011 של מנהל השירות הבולאי לשעבר, מר ינון ביילין, אלה העיצובים שקרופ נטל בהם חלק.

בול יצחק בן צבי - נשיאה השני של מדינת ישראל - אפריל 1964

נולד בשנת 1884 בפולטבה שברוסיה, בה התחיל בפעילותו הציבורית. היה תלמיד הגימנסיה בפולטבה והאוניברסיטה בקיוב. בתקופת לימודיו בגימנסיה הוסיף להשתלם בלימודיו העבריים מחוץ לכותלי בית הספר; בתקופה ההיא נעוץ ראשית חינוכו הציוני. ממעוררי ארגון ההגנה היהודית. בפרוץ הפרעות ביהודים בפולטבה, הניח יסוד בהקמת תנועת הפועלים הציונית, גרעין שצמח והיה לסניף פועלי-ציון בפולטבה, והשתתף בייסוד מפלגה זו ברוסיה.

בול יובל להגנת תל-חי - ומעטפת היום הראשון 21.01.1970

יוסף טרומפלדור
1880-1920
יובל להגעת תל-חי

בול יצחק גרינבוים - ממנהיגיה הבולטים של יהדות פולין, מראשי התנועה הציונית העולמית ושר הפנים הראשון של מדינת ישראל. גרינבוים היה ממייסדי הסתדרות "תרבות" לטיפוח התרבות והחינוך העבריים ושימש בתפקידי נשיא המשרד הא"י המרכזי וראש הקרן הקיימת בפולין. הבול עוצב בשנת 1980 ועל הבול עצמו מופיע שמו של מרדכי קרופ כמעצב הבול.

בול גולדה מאיר - גולדה מאיר הייתה חלוצה, מנהיגה בתנועת העבודה, שרת העבודה, שרת החוץ וראש ממשלת ישראל. היא הייתה דמות מרכזית בחיי הארץ במשך קרוב לשישים שנה, והייתה אחת הנשים המעטות , שזכו להגיע לתפקיד הרם ביותר בממשלה – לעמוד בראשה. הבול עוצב ע"י מרדכי קרופ בשנת 1981 ה'תשמ"א.

בול אלינור רוזבלט - הייתה הלא יהודיה הראשונה שזכתה להופיע על גבי בול ישראלי (1964)

ציפי קרליץ בתו של מרדכי קרופ כתבה סיפור שסיפר לה אבא, פעמים רבות מרדכי בחר לעצב בולים או מעטפות היום הראשון לבולים שנושאיהם דיברו אליו רגשית:

יום זיכרון לטרומפלדור

בוורקוביץ, העיירה בה נולדתי, השתייכו כל בני הנוער לתנועות הציוניות בית"ר, החלוץ והנוער הציוני. הפעילות בקיני תנועות הנוער הייתה ערה ביותר והיא שנטעה בנו את אהבת ארץ ישראל.
כשהייתי בן אחת עשרה הייתי חבר בתנועת בית"ר, יחד עם עוד כעשרה מחברי לכיתה. למדנו יחד בבית-הספר העממי הפולני ואסור היה למורים לדעת על חברותנו בתנועה ציונית. באחת הפעולות למדנו על תל-חי ועל נפילתם של טרומפלדור וחבריו ונאמר לנו שמחר, י"א באדר הוא יום הזיכרון ליוסף טרומפלדור.

היינו נפעמים מהסיפור. החלטנו שעלינו לקיים יום זיכרון וקבענו ללכת למחרת בבוקר לבית הכנסת ולהתפלל. בבוקר התייצבנו כולנו ליד בית הכנסת. נתן, השמש הישיש, שנקרא בפי כל נוסינקא, היה רגיל לראותנו רק בשבתות ובחגים. כשראה אותנו עומדים בפתח, היה בטוח שאנו עומדים לבצע מעשה קונדס.

"שקוצים, מה אתם עושים כאן?" הרעים עלינו בקולו.

הסברנו לו שיש לנו יארצייט – יום זיכרון.
"איזה יארצייט עליכם, הרי לכולכם ברוך השם יש הורים חיים"
"היום יום הזיכרון של טרומפלדור" ענינו לו.
"ואר איז דאר סטרומפלדור" כלומר "ומיהו סטרומפלדור זה?" התלוצץ עמנו השמש.

הסברנו לו מה שלמדנו בתנועה והוא הרשה לנו להיכנס לבית הכנסת, לא לפני שהבטחנו לו שנתנהג יפה. נכנסנו, התפללנו וקראנו תהלים. באותו יום לא הלכנו לבית-הספר.

למחרת הגענו לבית-הספר, המחנך נכנס לכיתה וקרא לכל אחד מהחבורה לגשת אל הלוח ולעמוד לפני הכיתה.

הוא פנה אלינו ושאל "מדוע לא באתם אתמול לבית-הספר?"
ענינו כולנו יחד "בילה סטוויינטו" דהיינו, "היה חג".
הרי לא יכולנו להגיד שהיה יום זיכרון לגיבור תל-חי, כי אז היינו מסגירים את דבר חברותנו בתנועה.
"איזה חג?" שאל המורה.

שתקנו כולנו.

בשבתות ובחגי ישאל לא היינו באים לבית-הספר והמורים ידעו את שמות החגים היהודיים ואת מועדיהם. את ה"חג" של אתמול המורה לא הכיר ולנו לא הייתה כל כוונה לגלות לו את משמעות היום ולספר לו מה עשינו.

המורה ניגש אל שולחנו, מתוך המגירה שלף סרגל ארוך, ניגש אל הראשון בשורה ושאל שוב: "למה לא באת אתמול לבית-הספר?"

"בילה סווינטו" "היה חג".

"איזה חג?"

אין תשובה.

"הושט ידך!" ציווה המורה.

בדממה ששררה בכיתה נשמעו רק הצלפות הסרגל על כפות הידיים החשופות.

כך עבר המורה ושאל כל אחד. כולם שתקו, איש לא סיפר איזה "חג" היה וכל אחד מאתנו התכבד בהצלפות סרגל על כפות הידיים.
באותו יום אף אחד מאתנו גם לא סיפר להורים מדוע כפות ידיו אדומות, נפוחות וכואבות.

בנובמבר 1969, לקראת הפקת בול "יובל להגנת תל-חי" נפגש מרדכי עם אחיו של טרומפלדור וקיבל ממנו תמונה של יוסף, עם הקדשה.